כיצד זיכרון שריר יסייע לנו לחזור לרמות הכושר שהיו לפני שהפסקנו להתאמן?
זיכרון שריר – תחזירו לי את המסה שלי ומהר!
תופעת “זיכרון השריר” מתייחסת ל-2 מצבים שונים.
הראשון הוא זיכרון תנועתי, מצב בו הגוף והשרירים מפתחים התאמות אשר מאפשרים להם “לזכור” תנועות מסוימות שביצענו במהלך חיינו וכך לשחזר אותן, כמו לרכב על אופניים (שלעולם לא שוכחים) שחיה וכו’.
המצב השני, והרלוונטי מתמיד, הוא היכולת של השרירים שלנו לשחזר את מסת השריר והכח שצברנו במשך תקופה של אימוני התנגדות במידה והפסקנו להתאמן.
כך למשל, אם נתייחס למצב הקיים, התאמנתם תקופה מסוימת, השגתם עליה ניכרת במסת השריר (דהיינו היפרטרופיה) והנה עכשיו הפסקתם להתאמן, מה אפשר לעשות? אולי להתאמן בבית?
אז מסתבר שהמצב לא כל כך עגום, מעבר לתרגילים ביתיים שניתן לבצע על מנת לעכב את הירידה במסת השריר, ברגע שתחזרו להתאמן באופן מלא כפי שאתם רגילים, אתם תחזירו את מה שהיה לכם (מבחינת מסת שריר) תוך זמן קצר בהרבה ממה שלקח לכם לבנות אותו מלכתחילה, ויש אפילו סיכוי טוב שלא רק שתשחזרו, אלא תשיגו תוצאות טובות יותר בפרק זמן קצר זה!
השריר זוכר
כל זאת הודות ליכולת המופלאה של גופינו לזכור את ה”יסודות” האימוניים שהנחנו עד לרגע בו הפסקנו להתאמן, ולהישען על היסודות הנ”ל כדי לשחזר את הכול חיש מהר ברגע שנשוב להתאמן.
זיכרון שריר – איך זה עובד?
תופעת זיכרון השריר נובעת ממכלול של מגנונים בגופינו – עלייה במספר הגרעינים בתאי השריר, התייעלות הרשת העצבית וכמו כן מנגנונים מולקולריים. עליהם כתבתי בהרחבה בכתבה קודמת בנושא זיכרון השריר.
עתה נפרט כיצד השרירים שלנו באמת זוכרים שהתאמנו ברזולוציה הגבוהה ביותר, תוך התבססות בעיקר על מספר עבודות מחקר מצוינות מבריטניה.
זיכרון שריר מולקולרי – זהירות, מדע לפנייך!
כל הפעולות בגופינו מבוצעות על ידי חלבונים. העובדה שאתם יכולים לראות ולקרוא שורות אלו, לעכל מזון, לנשום, להרים משקולות ולצבור מסה נעוצה בעבודתם הבלתי נלאית של מאות אלפי החלבונים השונים בגופינו.
מניין מגיעים החלבונים? בגופינו ישנם טריליוני תאים. המייצרים חלבונים שונים בהתאם לתפקודו של התא. כך למשל תא ברשתית העין ייצר חלבון לקליטת אור בעוד תא שריר לא ייצר חלבון שכזה.
כיצד מייצרים התאים חלבונים? לכל התאים בגופינו יש דנ”א. הדנ”א מהווה למעשה קוד באורך של 3 מיליארד אותיות (אצל האדם). הקוד הזה, הקוד הגנטי, מהווה “הוראות יצרן” ליצירה של חלבונים, כשכל חלבון נוצר מקטע אחד של דנ”א שנקרא – גן (8400 אותיות בממוצע), כששינוי באחת מאותיות הגן (מוטציה) עלולה להוביל למחלה גנטית.
יסודות הגנטיקה
נקודה חשובה היא כי לכל התאים יש בדיוק את אותו הדנ”א! אם כן, מדוע תא עין ייצר את אותו חלבון לקליטת אור ותא השריר לא ייצר? הרי יש להם את אותו הדנ”א?
הכול טמון במושג שנקרא אפיגנטיקה. אפיגנטיקה הינה מערכת הבקרה הגנטית של התאים. המערכת האפיגנטית עובדת על ידי הנחה/הסרה של “סימונים” על הגנים ועל אזורים אחרים בדנא. הסימונים הנ”ל מיידעים את התא איזה חלבונים לייצר, מתי לייצר וכמה מהם לייצר והכול בהתאם לצורך.
אז מה הקשר של כל זה לזיכרון שריר?
באחד מהמחקרים בשנים האחרונות, בחנו החוקרים את הקשר בין סימונים בדנ”א (מתילציות) לתופעת זכרון השריר אצל נבדקים שביצעו אימוני התנגדות, לאחר מכן הפסיקו להתאמן ואז חזרו להתאמן בשנית (כל תקופה ארכה 7 שבועות). בגרף מטה, ניתן לראות את העליה הניכרת במסת השריר הרזה בעת החזרה לאימון לאחר ההפסקה האימונית וזאת הודות לזכרון השריר.
החוקרים הצליחו לזהות גנים שסומנו בסימנים להגברת ייצור חלבונים. כלומר, הוראות לתא לייצר הרבה מהחלבונים האלו. ומסתבר שחלק מהחלבונים האלו הם חלבונים המעורבים בעליה במסת השריר.
החוקרים מצאו שהסימונים האלו נשמרו על הגנים למשך תקופה ארוכה (זיכרון), גם שהנבדקים לא התאמנו, ולאחר החזרה לאימון הסימונים אף התגברו.
כלומר, במידה והתאמנתם, הגנים בתאי השריר של שלכם מסומנים, כך שכאשר תתאמנו בעתיד, הגוף ידע שהתאמנתם בעבר בגלל הסימונים, וכך התאים שלכם יוכלו להשיג מסה רבה יותר בזמן קצר יותר, כי המערכת כבר מוכוונת לייצור של הרבה חלבונים לעליה מהירה במסת שריר.
לסיכום
אימונים לאורך זמן, מפסלים את גופינו ברמה הגנטית ודואגים לכך שיהיה לנו הרבה יותר קל לחזור למוטב בחלוף הזמן.
עובדת בונוס – הקוד הגנטי משותף לכל היצורים החיים, כך למשל אנחנו חולקים 60% זהות גנטית עם בננות, ו98% עם שימפנזות.
סימוכין:
1. https://www.nature.com/articles/s41598-019-40787-0
2. https://www.nature.com/articles/s41598-018-20287-3.pdf?origin=ppub
3. https://bmcbiol.biomedcentral.com/articles/10.1186/s12915-016-0250-9
Comments